וזה בחינת "לך לך מארצך וכו'" שאמר השם לאברהם, ותיבת "לך לך" אינו מובן כלל, כאשר נדחק רש"י בזה ופירש-לך לטובתך. כי כבר מבואר שהשם יתברך ציווה עליו בפרשה זאת שימשיך עצמו לכל הקדושות, דהיינו לארץ ישראל ותפילה ואמונה שלכולם זוכים רק ע"י אמת.
וזהו "לך לך"- לך דוקא, שכל הילוכך ונסיעתך יהיה לך ואליך לבד, היינו לעצם נקודת האמת, שזה עיקרך וחיותך. כי עיקר האדם הוא הנשמה הקדושה שבו, שזה כל האדם, כמו שכתוב בספרים ומובא בדברי רבינו ז"ל, שמה שנקרא אצל האדם אני, הוא רק עצם הנשמה, כי בשר האדם נקרא גוף ועיקר האדם הוא הנשמה והנשמה היא חלק אלוק ממעל, שהוא עצם האמת, וזה בחינת נשמות ישראל שהתחילו מאברהם שנאמר עליהם כולו זרע אמת.
היינו שבכל הילוכך בגשמיות ורוחניות תלך רק לך לעצמך, לעצם נקודת האמת המושרשת בך, ולא תסתכל על שום הסתות ופיתויים של השקר המחשיך, עד שקשה לעמוד עליהם, מי שאינו משתדל לחוס על עצמו לחפש תמיד את האמת לאמיתו לבל יטעה את עצמו. וזה "לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך" כי כמה מיני חושך ושקרים הנמשכים מארצך, דהיינו מהעיר והמדינה שנתגדל בה, כי זה ידוע שהקליפה קדמה לפרי ובכל ארץ ובכל מקום, אף על פי שיש שם הרבה טוב, אבל יש בכל מקום כמה מיני חשכות המחשיכים את האמת, דהיינו מה שבכל ארץ רובם רודפים אחר תאוות, ובפרט אחר ממון וכבוד וכו', כאילו זו הדרך ניתנה מסיני ח"ו. וצריך להתרחק מזה ולצאת מארצך הנ"ל, ותלך לך לעצמך, לנקודת האמת, שזה עיקר עצמך, כי אם תסתכל על האמת תבין היטב כי לא זו הדרך לבוא לתכלית הנצחית לעולם הבא.
וכן "ממולדתך" דהיינו שיצא מהרע והחושך שיש בו מצד ההולדה בחינת "הן בעוון חוללתי וכו'" וכן "מבית אביך" שהיא משפחתו, כי יש כמה שקרים שנדבק בו מצד משפחתו, שמחזיקים עצמם למיוחסים גדולים כאילו כל הכבוד שייך להם והאמת אצלם, וכיוצא בזה שאר שטויות והבלים, ומכולם ציוה לו השם יתברך שיצא וילך מהם- לך דוקא, דהיינו לעצמך, שהוא עצם נקודת האמת שהיא כל האדם כנ"ל. ואז "תבוא אל הארץ אשר אראך" שהיא ארץ ישראל "ואעשך לגוי גדול".
וכל זה אי אפשר לבאר בכתב, רק כל אחד החפץ באמת יבין, כי כבר מבואר בדבריו ז"ל שבני אדם הם מונעים גדולים יותר מהיצר הרע, ולא מבעיה שיש מונעים רשעים או קלי עולם וליצנים המונעים בדבריהם מן האמת, אף גם יראי השם יכולים לפעמים לבלבל את האדם בעצתם שאינה טובה לפניו לפי דרכו, ויש בזה כמה בחינות בלי שיעור.
על כן החפץ באמת צריך להיזהר למשוך עצמו תמיד לעצם נקודת האמת שלו, כפי מה שהוא צריך באמת, שזה "לך לך"- לך דוקא, דהיינו לעצמך, לעצם נקודת האמת השייכת לך. וכמובא במעשה מחכם ותם, שאמר התם "זה מעשה שלו וזה מעשה שלי" וכמו שכתוב "וספרתם לכם" לכם לעצמכם, כי באמת צריכים תפילה ושיחות הרבה לדבר הדיבור באמת כנ"ל עד שיזכה למשוך עצמו אל האמת לאמיתה ויזכה לכל הנ"ל.
וזה בחינת יעקב איש תם, בחינת אמת, כמו שנאמר "תתן אמת ליעקב" שע"י זה היה יכול לעמוד כנגד החושך הגדול של עשיו "יודע ציד" שהוא עיקר חשכת הס"א, וכן כנגד לבן שנאמר בו "ותחלף את משכורתי עשרת מונים" שהתגבר בשקריו וערמומיותו בכמה חילופים ושינויים לאין מספר.
כי עיקר החושך הוא שקר, שהוא מחשיך עיני הבריות, ועל כן כתב רבינו ז"ל שעיקר היצר הרע הוא שקר, שהוא הרע הוא הטומאה וכו'. על כן עיקר העצה הוא אמת, לראות לדבר דיבור אמת איך שהוא והאמת תאיר לו הפתחים כדי לצאת מן החושך עד שיוכל להתפלל וכו'.
וכל זה הוא עניין יעקב, שהיה לו מלחמות גדולות עם לבן ועשיו, כי יעקב עצם האמת "תתן אמת ליעקב" וחשכת השקר והרמאות של לבן ועשיו סבבוהו מכל צד, ויעקב בגודל אמיתת תמימותו עמד כנגדם עד שהוציא מעשיו הבכורה והברכה שהיא שפע הפרנסה, ומלבן הוציא כל זיווגו ועשירותו הגדולה וי"ב 'שבטי יה', הכל ע"י גודל האמת, שע"י זה לא די שהם אינם יכולים להחשיך עליו ח"ו, אף גם האמת מאירה לו, עד שמוציא מהם כל הטוב שהיה כבוש אצלם מכבר. וכל מה שמתגברים יותר ויותר להחשיך עליו ח"ו, הוא מוציא מהם הטוב שכבוש בהם יותר ויותר, ע"י שמתגבר ביותר להמשיך על עצמו אור האמת, שזה בחינת תשלומי כפל שמשלם הגנב כשנמצא. ואם ח"ו מתגבר יותר וגונב שור ושה וטבחו או מכרו, צריך לשלם ולהחזיר הרבה יותר שהם ד' וה' כי כל מה שמתגבר השקר יותר מוציאים ממנו ע"י האמת יותר ויותר כנ"ל.
כי חותמו של הקב"ה אמת, כמו שכתוב "בראשית ברא אלוקים" סופי תיבות אמת, וצריכים שתאיר האמת בכל חודש ובכל יום ויום ובכל שעה ושעה מי"ב השעות של היום והלילה, כי אף על פי שהאמת היא אחת, אבל מצד שינוי המקבלים יש שינויים רבים בעניין האמת ואין האמת של אדם זה דומה לחברו וכן אין שעה דומה לחברתה, כי זה האדם צריך להתגבר ע"י האמת בתורה ועבודה וזה צריך להרבות בצדקה להחזיקו וכו' וזה עוסק במצוה אחרת וכיוצא.
וכן באדם אחד יש חילוקים רבים בין יום לחברו ובין שעה לחברתה, שבשעה זאת מתפלל ובשעה זאת לומד ובשעה זאת עושה משא ומתן ובשעה זאת אוכל או מדבר עם בני אדם וכיוצא בזה שאר השינויים רבים לאין מספר. והעיקר שבכל שעה ושעה, בכל מה שעובר עליו ובכל מה שעוסק בו, יהיה הכל באמת לאמיתו, כפי אותה העת והשעה וכפי האדם.
וכל זה אי אפשר לבאר, אך החפץ באמת יבין בעצמו, והכלל שאין שעה בעולם שלא יכול להאיר לעצמו ע"י האמת, אף אם החושך מסבב אותו כמו שמסבב, כי "אמת השם לעולם". וזה שביקש דוד המלך ע"ה "הדריכני באמיתך ולמדני, כי אתה אלקי ישעי אותך קויתי כל היום"- כל היום דוקא, כי בכל שעות היום מתחילתו ועד סופו אני מקווה אליך שתדריכני באמתך ותלמדני, כי בודאי יש אמת בכל שעות היום שיאיר לי בכל שעה לצאת מהחושך לאור גדול.