עיקר קביעת הזמן של קריאת שמע הוא "משעה שהכהנים שהיו טמאים וטבלו, שאינם רשאים לאכול בתרומה עד שיעריב שמשן, שהוא בעת תחילת הלילה שלאחריו" כמו שנאמר "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקודשים" כמו שמפורש בגמרא.
ובזה הורו לנו רז"ל ורמזו לנו שעיקר מצוות קריאת שמע, שהיא אמונת הרצון, שהכל מתנהג ברצון הבורא היחיד קדמון יתברך שמו לנצח, הוא להמשיך עלינו האמונה הקדושה הזאת בכל יום ויום מחדש, כמו שנאמר ומזהיר על זה בפרשת קריאת שמע ביותר בספר דברים "אשר אני מצווך היום" ודרשו רז"ל "שבכל יום ויום יהיו בעיניך כחדשים" וכמו שנאמר "חדשים לבקרים רבה אמונתך" ובשביל זה קבעו ברכת המאורות קודם קריאת שמע שהוא "בטובו מחדש בכל יום תמיד מעשה בראשית".
ועל כן צריך האדם לחזק את עצמו ולהמשיך על עצמו את זה הרצון ולקשר כל מחשבותיו ומוחו וליבו ודעתו לרצון הזה, שיהיה תמיד כל תשוקתו וכיסופיו ורצונו חזקים ביותר, רק לתכלית האמיתית הנצחית, ולהוסיף בכל יום ויום מחדש להתחזק ברצון דקדושה בכל פעם ובכל יום יותר ויותר. ואף אם עובר עליו מה שעובר, אף על פי כן אל ירפה את הרצון בשום אופן בעולם והעיקר שיאמין שבכל יום ויום נעשים חדשות לגמרי, על כן צריכים להמתין ולהמתין עד יגיע יום ישועתו. כי השם יתברך מצמיח ישועות בכל יום, כמו שאומרים בברכת קריאת שמע בכל יום, עושה חדשות, מצמיח ישועות וכו', רק עדיין צריך להמתין הרבה עד שתצמח ותתגלה ישועתו בשלמות.
וגם זה הפסוק "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים" מרמז על ביאת שמשו של האדם ביומו האחרון בעת פטירתו, שהוא בחינת ביאת השמש של כל ימי חייו, שעיקר גמר טהרתו יזכה רק אחר ביאת שמשו לגמרי, כמו שאמרו רז"ל "שיש כמה וכמה שאף על פי שעשו תשובה והיה להם ייסורים, עדיין תשובה ויום כיפור וייסורים תולין עד יום המיתה שמכפר. ועל כן כל מי שהוא בבחינה הזאת אם יפול בדעתו ח"ו מחמת מה שעובר עליו, לא יזכה גם אחר המיתה, שהוא אחר ביאת שמשו, לאכול מן הקדשים.
כי בוודאי הטמא לגמרי ולא טבל עדיין, אין מועיל לו הערב השמש, רק זה שהתייגע כל ימיו בכל מה שעבר עליו והתחזק ברצון הנ"ל וטבל במקוה והתחיל בכל יום מחדש לטהר עצמו, אף על פי שלא עלתה בידו להיטהר בשלמות, אף על פי כן "לית רעותא טבא דאתאביד" מכל שכן דיבור טוב ומעשה טוב. עד שיזכה שתושלם טהרתו אחר ביאת שמשו ביומו האחרון, בבחינת "ובא השמש וטהר ואחר יאכל מן הקדשים" שהוא חלקו הטוב לעולם הבא, שיזכה אליו תיכף אחר ביאת שמשו ולא יצטרך להתגלגל ולסבול, מה שצריך לסבול מי שלא הכין עצמו כלל בימי חייו.
כי אז ביומו האחרון מתקבצים כל מה שחטף טוב בזה העולם בכל יום ויום וכל רצון טוב שהיה לו בכל יום ויום כל ימי חייו, ורק זה הוא תקוותו והשארתו לנצח. ואז ידע ויבין כל אחד ואחד את החילוק בין מי שהשתדל ורדף אחר התכלית ברצונות חזקים בכל יום, אף על פי שלא זכה אליו בשלמות, ובין מי שלא השתדל כלל, כמו שנאמר "ושבתם וראיתם בין צדיק ורשע וכו'" שיהיה חילוק אפילו בין מי ששנה פרקו מאה פעמים למי ששנה פרקו מאה פעמים ואחד, מכל שכן וכל שכן בין המשתדל לאינו משתדל, והעיקר הוא כפי התקרבותו לצדיקי האמת העוסקים להעלות כל הנופלים והרחוקים מאוד מאוד מהמקום שהם אל הרצון העליון, אשרי שיאחז בהם.
וזה בחינת "בהעלותך את הנרות אל מול פני המנורה יאירו שבעת הנרות" כי הנשמה קרויה נר כמו שנאמר "נר השם נשמת אדם" ועיקר שורש הנשמה הוא בחינת רצון. ועל כן נקראת נר, כי תוקף הרצון הוא כמו נר דולק בבחינת "כי עזה כמוות אהבה וכו'" שהוא תוקף הרצון והאהבה וההשתוקקות להשם יתברך "רשפיה רשפי אש 'שלהבת יה', מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" כי תוקף האהבה והרצון להשם יתברך בוער כמו רשפי אש 'שלהבת יה' שממנה נדלקים כל הנרות הקדושים.
ועיקר אור ונר הנשמה הוא שצריכים להאיר בכל מיני תוקף החושך וצלמות. כי רק בשביל זה ירדה הנשמה לזה העולם, להתלבש בגוף גשמי ועכור כזה, כי גשמיות הגוף והעולם הזה נקראים חושך ומעוצם החושך לא היה אפשר להתקיים, ועל כן המלאכים כשירדו לזה העולם נכשלו מאוד מאוד כמו שאמרו רז"ל. רק הנשמה הנמשכת ממקום גבוה מאוד מהרצון העליון, יש לה כח אם תרצה לעמוד במלחמה הזאת. כי אם תתגבר לאחוז בשרשה שהוא בחינת הרצון, דהיינו שלעולם לא תניח את הרצון הטוב בכל מה שיעבור עליו, ע"י זה תוכל להתגבר לעולם נגד חשכת הגוף והעולם הזה.
כי תוקף הרצון הוא בחינת אור ונר, שמאיר לאדם בכל מיני חושך וצלמות, בבחינת "כי אתה תאיר נרי השם אלוקי יגיה חשכי" וע"י זה "כי בך ארוץ גדוד ובאלוקי אדלג שור" שאוכל להתגבר נגד כל הגדודים והחיילות והחומות ברזל הרוצים להפסיק ח"ו ביני ובין אבי שבשמיים. כי איך שהוא לבי בוער עדיין ברשפי אש 'שלהבת יה' להשם יתברך אשר מים רבים לא יוכלו לכבותה, וכתיב "אל תשמחי אויבתי לי כי נפלתי קמתי כי אשב בחושך השם אור לי" והכל ע"י תוקף הרצון שהוא עיקר קדושת הנשמה בשרשה שנקראת בשביל זה נר, כי היא מאירה כמו נר ממש שמאיר בכל מיני חושך.