ועל כן צריך כל אדם להבין רמזים לעצמו ולהחיות ולהשיב נפשו בכל עת, בכל מה שעובר עליו כל ימי חייו. כי על כל אדם בהכרח שיעברו עליו כמה וכמה מיני הרפתקאות ותלאות וכו' כי "אדם לעמל יולד" ובפרט בגלות הזאת אשר תכפו עלינו צרות ואין לנו חיות כי אם ע"י ההרחבות שהשם יתברך מרחיב לנו בין צרה לצרה, וגם בתוך הצרה בעצמה יש הרחבות גדולות בבחינת "בצר הרחבת לי".
וזה ידוע שכל מה שעובר על האדם, בודאי כוונת השם יתברך לטובה, כדי להזכירו לשוב ולהתקרב ע"י זה ולמרק הפשע, אך רבים אומרים דחיות של שקר ומטעים את עצמם, שמריבוי הצרות והייסורים אינם יכולים ללמוד ולהתפלל ולהתקרב להשם יתברך.
ובאמת הוא להיפך, שכל הצרות והתלאות והיסורים שהשם יתברך שולח על כל אדם, לכל אדם כפי עוונו, הכל הוא רק לקרב ולא לרחק, כי כוונת השם יתברך היא בודאי לטובה ולא לרעה ח"ו, וכמו שאמרו רז"ל ש"חייב אדם לומר בכל עת, כל מה דעביד רחמנא לטב עביד" על כן עיקר העצה הוא הדרך הנ"ל, להרגיל עצמו בתודה והודאה להשם יתברך, שזה בחינת שעשוע עולם הבא, להודות ולהלל להשם יתברך על כל החסדים והנפלאות שעשה עמנו עד הנה והוציאנו ומילט נפשנו מכמה צרות ותלאות בגוף ונפש וממון, כמו שאומרים בשבת ויום טוב בנשמת "אילו פינו מלא שירה וכו' אין אנו מספיקים להודות לך וכו' על אחת מאלף אלפי אלפים וריבי רבבות פעמים הטובות וכו' שעשית עם אבותינו ועמנו" וכן אומרים בכל יום ג' פעמים "נודה לך וכו' על שבכל יום עמנו ועל נפלאותיך וטובותיך שבכל עת ערב ובוקר וצהרים".
כי על כל אדם שבעולם בודאי כבר עברו כמה צרות וניצול מהם או שניצול מכמה צרות שראה שבאו על אחרים ולא באו עליו, וכמו שאמרו רז"ל על הפסוק "עושה נפלאות לבדו וברוך שם כבודו לעולם" אין בעל הנס מכיר בניסו, שעל זה תיקנו לנו רז"ל לומר בכל יום "על ניסך שבכל יום עמנו וכו'" על כן צריכים להודות ולהלל להשם יתברך בלב שלם על כל זה.
והעיקר הוא להודות ולהלל אותו יתברך על עיקר החסד והטובה הנצחית אשר הפליא חסדו הגדול עמנו והבדילנו מן הטועים ובחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו. ואפילו כשיודע פחיתותו וגריעותו, אף על פי כן הוא חסד נפלא "שלא עשני גוי" וגם בכל אחד מישראל יש נקודות טובות הרבה. ובכל זה צריך להחיות את עצמו וליתן שבח והודיה בכל יום להשם יתברך בשמחה על זה, ובפרט בעת שעובר עליו ח"ו איזה צרה ויסורים ר"ל, שאז דוקא יזכור כל החסדים והטובות שעשה השם יתברך עמנו עד הנה כנ"ל, וגם בתוך הצרה בעצמה בודאי יש כמה הרחבות, אם יסתכל עליהם בעין האמת וכנ"ל.
ועל כל זה יתן תודה והודאה והלל להשם יתברך וע"י זה יזכה להינצל מהצרה, כי תיכף שיודה ויהלל להשם יתברך יאיר האמת ויתגלה שכל הפעולות המשתנות נמשכים מאחד הפשוט יתברך, שע"י זה מתבטלים כל הצרות הבאים מהשינויים הרבים כנ"ל. וכל מה שמתבטלים השינויים, שמהם באים הצרות, יגדיל ההודאה יותר, ויחדש הלכות יותר בחינת הליכות עולם, שיזכה למצוא ע"י ההלכות דרך והילוך להתקרב להשם יתברך מכל מה שעובר עליו.
וזה "תהום אל תהום קורא לקול צינוריך, כל משבריך וגליך עלי עברו" שדוד המלך צועק שהצרות, שהם רחבות ועמוקות מאוד כתהומות ממש, מתגברים מאוד, וכמו שפירש רש"י שם, צרה קוראת לחברתה וכו'. "וכל משבריך וגליך" שהם ריבוי התלאות עלי עברו, עד שכמעט היה אפס תקוה ח"ו.
אך בזה אני מחיה את עצמי ומצפה עדיין לישועה, כי יומם יצוה השם חסדו, כי אף על פי שרבו הצרות, בפרט צרות הנפש, שאנו כנזופים לפני אבינו שבשמים מריבוי קלקולינו וכו', אף על פי כן "יומם יצווה השם חסדו" ויומם פירושו בכל יום ויום, היינו שבכל יום ויום השם יתברך מצווה עלינו חסדו, כי הוא עושה עמנו נסים ונפלאות בכל יום ויום, והן הן גבורותיו הן הן נוראותיו, שאנו מתקיימים בגלות מרה כזאת בגוף ונפש וממון, וע"י זה ובלילה שירה עמי" שע"י החסדים והנפלאות שהשם יתברך עושה עמנו בכל יום ויום, ע"י זה גם בלילה בעת הצרה והחושך, גם אז אני אומר שירה והודאה והלל להשם יתברך על כל החסדים שעשה ועושה עימנו. וע"י זה "תפילה לאל חיי" שאני יכול להתפלל להשם יתברך, בבחינת מודה על העבר ומבקש להבא, שדוקא ע"י שמודים על העבר יכולים לבקש להבא.