ידוע שרבינו הקדוש הנחל נובע מקור חכמה שהגיע להשגות רמות ונעלות היה כל פעם אומר שהוא לא יודע כלום ואיך זוכים להיות יהודי, ובכל פעם היה מתחיל מחדש לעבוד אותו יתברך ולהכיר אותו. כי בוודאי כנגד גדולתו וחוכמתו של השם יתברך אנחנו לא יודעים ולא מבינים כלום, גם כל ההשגות שהשגנו הם כאפס וכאין כנגד מה שיש לדעת ולהשיג, ומאידך גיסא עלינו המצווה להתייגע וללמוד עד לאן שיד שיכלנו מגעת את התורה הקדושה ולהשיג יותר בהכרת שמו יתברך, אבל תמיד עדיין לזכור שעדיין לא הגענו לכלום ולא השגנו כלום, כי לגדולתו יתברך אין סוף וחקר.
על כן באמת כל עוד האדם חושב שהוא השיג ויודע ואין מה לחדש לו יותר כאן הוא נעצר, מכיוון שכדי לקבל משהוא חדש צריך לפנות את ההשגות הישנות, להכין כלים, כמו שרבי נתן שהיה מתבטא שאין לו שום שכל כלל וכל מה שהוא מקבל מרבינו נהיה לו עוד טיפת שכל, כלומר שרבי נתן היה גאון עולם ביטל עצמו ודעתו לגמרי לדעת של רבינו הקדוש וגם רבינו עצמו ביטל דעתו כנגד חוכמתו של השם יתברך ואמר בכל פעם שאינו יודע כלום.
בסיפור המעשה מבן מלך ובן שיפחה שנתחלפו, מספר לנו רבי נחמן על הדרך שהבן מלך האמת עובר לאחר שגורש מן הארמון ובורח אל היער, שם הוא פגש את איש היער, שנותן לו כל שהיה מנגן מנגינות נפלאות. בסוף הסיפור הבן מלך האמת חוזר אל המדינה ומנסה לחזור אל המלוכה, לפני שהוא נכנס אל המדינה ואל הגן המופלא הוא פוגש איש שרוכב על סוס "בתוך כך ראה שעומד הסוס של אותו האדם, ולקח הכלי הנ"ל והניחה על הסוס, והתחיל לנגן הניגון הנפלא מאוד כנ"ל. וביקש מאוד האדם של הסוס, שימכור לו הכלי הזה ולא רצה למכרה. והשיב לו: מה תוכל ליתן לי בעד כלי נפלא כזה, אמר לו האדם של הסוס הנ"ל: מה תוכל לפעול עם הכלי הזאת, שתעשה עימה 'קאמדיא' ותקבל דינר? אבל אני יודע דבר שהוא טוב יותר מהכלי שלך, דהיינו, שאני יודע דבר שקיבלתי מאבות אבותי, להיות מבין דבר מתוך דבר".
הבן מלך קיבל מאיש היער את הכלי שהוא הדעת והתורה שלו, ששמים את הכלי על חיה או עוף הוא מנגן ניגון נפלא מאוד, כמו שאמר רבינו בחיי מוהר"ן שמ': "העולם לא טעמו אותי כלום עדיין, אילו היו שומעין רק תורה אחת שאני אומר עם הניגון והריקוד שלה היו כולם בטלים בביטול גמור. היינו כל העולם כולו אפילו חיות ועשבים וכל מה שיש בעולם הכל היו מתבטלים בכלות הנפש מגודל עוצם התענוג המופלא והמופלג מאוד מאוד".
הצדיק נותן לבן המלך את הכלי הזה שהוא התורה שלו ו'השגות אלוקות', שכאשר מניחים אותה ומלמדים אותה אפילו לאנשים פשוטים ורחוקים, שהם בבחינת בהמה או עוף, היא מוציאה מהם ניגונים נפלאים דהיינו עבודת השם, תפילות ונקודות טובות שעושים ניגון נפלא להשם יתברך.
כאשר בן המלך פוגש את האדם על הסוס שהוא בחינה נוספת של הצדיק, שהוא כבר רוכב על הסוס כלומר על הגשמיות והתאוות, הוא שם על הסוס את הכלי והוא מתחיל לנגן. האיש על הסוס מבקש ממנו שייתן לו את הכלי והבן מלך שואל אותו מה תיתן לי בעבור הכלי הזה? עונה לו האיש על הסוס ומה תוכל לפעול עם הכלי הזה שתעשה עמו 'קומדיה' ותקבל דינר. כלומר אפשר לקחת את התורה של רבינו ולתת דרשות וללמוד וללמד אבל רק בשביל להנות או לקבל תמורה בעולם הזה או בבא.
ואז אומר לו האיש על הסוס שאם יהיה מוכן לוותר ותת לו את הכלי הוא יתן לו בתמורה להיות מבין דבר מתוך דבר.
כלי הוא ראשי תיבות- לא יודע כלום!
אם האדם מסכים לוותר על השכל שלו שהוא הכלי לחכמה ומבין שהוא לא יודע כלום ומתפלל להשם ומבקש לקבל את הדעת האמיתית של הצדיקים האמיתיים והשם יתברך, והרצון שלו מאוד חזק, אזי בסופו של תהליך הוא זוכה לקבל את הכלי האמיתי, להבין דבר מתוך דבר, להשיג את השם יתברך ולהבין את הרמזים שהוא שולח לו מכל הדברים שבעולם, כפי שכותב רבינו בתורה א' בליקוטי מוהר"ן "כי איש הישראלי צריך תמיד להסתכל בהשכל של כל דבר ולקשר עצמו אל החכמה והשכל שיש בכל דבר, כדי שיאיר לו השכל שיש בכל דבר להתקרב להשם יתברך על ידי אותו הדבר, כי השכל הוא אור גדול ומאיר לו בכל דרכיו".
זה עיקר התכלית של כל לימוד התורה ושליחות האדם לזה העולם, כדי שיראה ויבין ויקבל את כל הרמזים שהשם יתברך שולח לו, מכל הדברים שבעולם, כדי לקרב אותו אליו יתברך. אך כמובן כדי לזכות לזה האדם צריך ללמוד את התורה הקדושה, להתפלל ולעשות את רצונו יתברך ללכת בדרך הצדיקים הקדושים וכמובן לרצות ולחפש באמת את השם יתברך, כפי שנאמר "בכל דרכיך דעהו".
רבי נתן מרחיב בעניין זה ומסביר לנו היטב, בליקוטי הלכות, אורח חיים ב, הלכות נטילת ידיים ו: " בן זומא אומר בפרקי אבות "איזהו החכם הלומד מכל אדם שנאמר מכל מלמדי השכלתי" כי כלל המשנה הקדושה הזאת שגילה בן זומא היא בחינת הארת הדעת דקדושה שזה עיקר כל קיום וישוב העולם כמו שמובא שם.
ובוודאי אין כוונתו שיסתפק האדם בזה לבד וילמד מכל אדם ולא ילמד מהרב כלל. כי כבר הזהירונו רבותינו ז"ל "עשה לך רב וקנה לך חבר" ואמרו שכל מי שאינו משמש תלמיד חכם אפילו קרא ושנה הרי זה עם הארץ. וכמה וכמה הפליגו רבותינו ז"ל לילך ולבקש רב וחכם אפילו במרחקים וכל החכמים שבעולם כולם קיבלו מרבם שקיבלו מרבם עד הרבי הראשון שהוא משה רבינו עליו השלום.
אך כוונת התנא הקדוש הוא איזהו חכם שכבר קיבל החכמה כראוי מרבו האמיתי עד שראוי לקרות אותו גם כן בשם חכם. כי מי שקיבל חכמת רבו כראוי על ידי שהבין הרמזים שלו, אזי הוא יכול ללמוד מכל אדם ולהבין מכולם רמזים להתקרב להשם יתברך, כמו שאמר אדונינו מורינו ורבנו ז"ל שהשם יתברך מצמצם את עצמו מאין סוף ועד אין תכלית ומרמז לכל אחד רמזים בכל יום להתקרב לעבודתו על ידי כל מחשבה דיבור ומעשה, אבל להבין כל זה צריכין להיות בקי מאוד בדברי התורה שקיבל מרבו עם הרמזים שבהם ואז יכול למצוא דברי תורתו הקדושה בכל השיחות שבעולם עד שילמד ויבין מהם חכמות ועצות אמיתיות להתקרב לעבודתו יתברך. כי בכל השיחות שבעולם יש בהם תורה נעלמת רק שצריכין לתת לב לזה ולהיות בקי היטב בחדרי התורה שקיבל מרבו.
וזה שמביא הפסוק מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי, שבכל השיחות שבעולם אני מוצא עצותיך שהם התורה. כי בוודאי זה שמוצא בכל השיחות שבעולם דברי תורה הנעלמים שם, יכול ללמוד מכל אדם ולהבין ולהשכיל מכל דבריהם ושיחותם רמזים להתקרב להשם יתברך.
וזה מה שנאמר מה אהבתי תורתך כל היום היא שיחתי, כי על ידי אהבת התורה וההתבוננות הוא מוצא את השם יתברך ואת הרמזים הנמצאים בכל שיחה ושיחה ועל ידי זה זוכה להתקרב אליו בכל פעם באופן אחר כפי העת על פי הרמזים שמרמז לו השם יתברך".