והכלל שעיקר הבריאה הוא בשביל לגלות שמו יתברך בעולם, וכל העבודות שבעולם שאנו עובדים אותו יתברך, הכל הוא בשביל לגלות שמו יתברך בעולם, בבחינת "בכל מקום מוקטר ומוגש לשמי" לשמי דוקא דהיינו לגלות שמו יתברך בעולם. וכל התפילות וכל הברכות וההודאות כולם הם לברך ולקדש ולפרסם שם כבודו בעולם בבחינת "יהי שם השם מבורך מעתה ועד עולם" וכתיב "וברוך שם כבודו לעולם" ועוד "הודו לו ברכו שמו" וכיוצא בזה הרבה שמבואר בכל הפסוקים, שעיקר העבודה והברכה וההודאה הוא לגדל ולפרסם שמו יתברך בעולם.
ובאמת בער אנוכי מאיש ולא בינת אדם לי, ואיני זוכה להבין מה שראיתי כתוב בכמה ספרי קבלה לשונות שאינם מתוקנים לפני, מה שמחלקים ואומרים בעניין שמותיו הקדושים יתברך, ובפרט לשון הסידור של מוהרי"ק ז"ל הנקרא קול יעקב, שכתב בהקדמתו וזה לשונו "לכך אין לנו אצל בעל הרצון ישתבח שמו בפי כל ברואיו, אלא בכל הברכות וההודאות ובכל העיונים והכוונות מוקטר ומוגש לשמו, לשמו דוקא וכו'" הרי רצה לתקן ולהורות לנו דרך הכוונה שנכוון בתפילתנו ועבודתנו, ובאמת כפי פשטות הלשון קלקל הרבה וגרם מכשול למעיינים, הנוגע ביסוד האמונה הקדושה שהיא עיקר הכל.
כי חלילה לומר כן, לעשות שום חילוק ח"ו בינו ובין שמו יתברך, ואדרבא בכל עבודתנו ותפלתנו ובכל הברכות וההודאות וכו' אנו צריכים לכוון שאנו עובדים ומתפללים אליו יתברך לבד לבעל הרצון לבד אליו דוקא ולא למידותיו שהם שמותיו יתברך וכמו שאמרו רז"ל "מי כהשם אלוקינו בכל קוראינו אליו" אליו ולא למידותיו.
כי שמו הוא אחדותו ועצמותו יתברך כביכול ואין כוונתנו בכל העבודות וההודאות וכו' כי אם אליו יתברך לבד, למי שנעלה על הכל, אשר צמצם את עצמו וקרא את עצמו בשמות האלו ונתן לנו רשות לקרותו בהם, אף על פי שהוא מרומם ונשא מהם. אבל סוף כל סוף כשאנו קוראים אותו בשמותיו יתברך כוונתנו אליו לבדו יתברך, בבחינת "ויברכו שם כבודך ומרומם על כל ברכה ותהילה" היינו כשאנו מברכים שם כבודו כוונתנו למי שהוא מרומם על כל ברכה ותהילה.
כי בוודאי השם יתברך בעצמו כביכול מרומם ונישא מכל השמות והכינויים ומכל הברכות וההודאות ומכל העבודות שבעולם, רק שבאמת זה אי אפשר להשיג, רק שנתן לנו רשות לקרותו בשמותיו יתברך שמסר לנו ע"י משה רבינו ע"ה, וכשאנו קורין אותו באלו השמות אנו מגיעים עדיו יתברך בעצמו כביכול, כמו ממש כשקורין איזה אדם בשמו ומדברים ממנו, שאין אנו מדברים מהשם בעצמו של האדם, רק כוונתנו בדיבורנו לזה האדם שאנו מדברים ממנו, שהוא נקרא בזה השם רק שאי אפשר לדבר מהאדם ומשום דבר, כי אם ע"י השם שקורין אותו, שעל ידי זה אנו יודעים ממי אנו מדברים, אם מראובן אם משמעון אם מאדם או מבהמה וחיה וכיוצא בזה.
כי באמת השמות של כל הדברים שבעולם הם מפלאי פלאותיו יתברך כמו שנאמר "לכו חזו מפעלות השם אשר שם שמות בארץ" ודרשו רז"ל "אל תקרי שמות אלא שמות" כי השם של כל דבר הוא פלא גדול הפלא ופלא, למי שיש לו מוח בקדקודו להבין פלאות הבורא יתברך. כי רק ע"י השמות דוקא של כל הדברים אנו יכולים לדבר מכל הדברים ולספר אחד לחברו רצונו וחפצו, ולעשות מו"מ לקנות ולמכור וכל צרכי העולם.
כי אם לא היה שם לכל דבר, היו הכל כאילמים וכחרשים ולא היה שום מו"מ ולא שום עסק נגמר בין שני בני אדם, כי כל העסקים הנגמרים ע"י הדיבור, שמדבר אחד עם חברו במו"מ וחכמות וכיוצא, הכל ע"י השמות של כל הדברים, כי כל הדיבור כולו הוא מהשמות של כל הדברים וכל דבר שבעולם יש לו שם, בבחינת שם דבר, וע"י זה עיקר הדיבור וע"י זה נגמרים כל הפעולות והעסקים שבעולם.
כי עיקר החיות של כל הדברים הם ע"י השם כנ"ל, אבל עיקר השם כשאנו קוראים איזה דבר בשם, אנו מתכוונים לעצם הדבר בעצמו שאי אפשר לדבר ממנו כי אם ע"י השם כנ"ל. כמו כן להבדיל כשאנו קורין את הבורא יתברך בשמו, אנו מכוונים לבורא הכל לבדו בעצמו יתברך ולא זולתו, שהוא יתברך ראשון ואין ראשית לראשיתו, יחיד קדמון בלי ראשית בלי תכלית וכו' ולו לבדו אנו עובדים ומתפללים.
ואף על פי שהוא אינו צריך לעבודתנו והוא מרומם מכל השמות ומכל הברכות וההודאות, זה הדבר באמת אי אפשר להשיג ולהבין בשכלנו רק שאנו צריכים להאמין בהשם ובמשה עבדו, אשר במקום גדולתו שם אנו מוצאים ענוותנותו, אשר מרוב אהבתו את ישראל ברא את כל העולמות וציוונו לעבדו באלו המצוות, לשרתו ולברך בשמו, כדי שנזכה להכיר אותו יתברך, אבל על כל פנים כל כוונתנו בתפילתנו אליו יתברך, אליו לבד ולא לשמותיו ומידותיו, רק שהוא יתברך נקרא באלו השמות והם אחדותו יתברך, כי השם אחד ושמו אחד. ומי שמפריד במחשבתו שמו מעצמותו יתברך, הוא נרגן מפריד אלוף וכופר בעיקר ועל כן משה רבינו ע"ה מסר לנו האמונה הקדושה, כמו שכתוב "שמע ישראל השם אלוקינו השם אחד" כי השם אחד ושמו אחד.
וכל זה מבואר ומפורש בדברי אליהו ז"ל למי שיש לו עיניים אמתיות, כמו שנאמר שם "ואנת לית לך שם ידיע דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכלהו, וכד אנת תסתלק מנהון, אשתארו כולהו שמהן כגופא בלא נשמתא וכו'" שבוודאי מי שמסלק במחשבתו ח"ו עצמותו יתברך מהשמות הקדושים שמזכיר, הוא נרגן מפריד אלוף, שמפריד אלופו של עולם משמותיו יתברך והוא פורש מן החיים.
כי עיקר מילוי השמות ושלמותם וחיותם הוא הקב"ה בעצמו ובכבודו, בעל הרצון העליון כמו שנאמר שם "דאנת הוא ממלא כל שמהן ואנת הוא שלימו דכלהו" ואף על פי כן הוא יתברך בעצמו אין לו שם ידוע, כי הוא יתברך מצד עצמו הוא מרומם על כל ברכה ותהילה ואין לו שם כלל. כי אחר שמזכירים אותו בכל השמות והשבחים האמיתיים שקבלנו מאבותינו הקדושים, אף על פי כן עדיין מהותו ועצמותו נעלם מאתנו בתכלית ההעלם, כי השם יתברך נעלם מצד עצמו ונגלה מצד פעולותיו, ומצד עצמו נאמר "ואנת לית לך שם ידיע וכו' כי לית מחשבה תפיסא בך כלל" אבל מצד פעולותיו הוא נקרא בכל השמות והשבחים והתהילות, כי כל השמות מורים על פעולותיו, שהוא מהוה כל העולמות ושליט ומושל בכל וכו'.
אבל באמת הכל אחד, כי כל פעולותיו נמשכים ממנו בעצמו יתברך, כי הוא פעל ועשה הכל מראש ועד סוף ומחיה ומקיים הכל ברצונו, ועל כן בכל השמות אנו קוראים אותו בעצמו, כי הוא בעצמו פעל ועשה הכל, רק שעצמות הפועל יתברך אי אפשר לכנות ולקרוא בשום דבר וכינוי, אבל הוא בעצמו יתברך שהוא סתום ונעלם בתכלית ההעלם, ו'לית שום מחשבה תפיסא' בעצמותו כלל, הוא בעצמו פעל ועשה הכל, ומחמת זה כשאנו מזכירם שמותיו יתברך, שהם על שם פעולותיו, אנו קוראים אותו בעצמו על ידם, כי הוא בעצמו פעל ועשה הכל כנ"ל.
ואפילו באדם הגשמי רואים זאת, כי כל פעולות הגוף הם ע"י הנפש, כי הנפש מראה פעולותיה בגוף, ואף על פי כן מהות הנפש אי אפשר להשיג ולהבין, אך אנו יודעים שכל הפעולות הם מהנפש, וכשאנו מדברים מהנפש אנו מכוונים על הנפש בעצמה אף על פי שאין אנו מבינים מהותה ועצמותה.
מכל שכן וכל שכן להבדיל אלף אלפי הבדלות קל וחומר,הבורא יתברך בעצמו שבוודאי הוא בעצמו מרומם ונשגב מאוד על כל הרוחניות "ולית מחשבה תפיסא בעצמותו כלל" כמו שאמר שם אליהו "ולית דידע בך כלל" בחינת 'מה חמית מה פשפשת מה ידעת' כי מצד עצמותו הוא מרומם על כל השמות, אבל אף על פי כן בכל השמות והברכות והשבחים אנו מכוונים אליו יתברך בעצמו, כמו שאמרו רז"ל "מי כהשם אלוקינו בכל קוראינו אליו" אליו ולא למידותיו.