אומרים חכמינו ז"ל "איזה הוא העשיר השמח בחלקו", רבי נתן מרחיב את היריעה וכותב על משפט זה מאמר שלם בליקוטי הלכות, אורח חיים ג, הלכות פורים, הלכה ו', וז"ל: "כי עיקר תיקון העשירות הוא עניות, דהיינו מי שאינו מתגאה בדעתו ומחזיק עצמו כעני ובאיזה מעמד שהוא בין שהוא עני ממש או שהוא בינוני או שהוא עשיר מופלג תמיד מחזיק עצמו כעני ואביון גדול בבחינת דוד המלך, שבגודל מלכותו וגדולתו ועושרו הגדול אמר תמיד כי עני ואביון אנוכי, כי האדם ראוי לו להבין עוצם עניותו בזה העולם.
כי אפילו הצדיק אי אפשר לו לצאת ידי חובתו בזה העולם כנגד השם יתברך כמו שנאמר “כי אין צדיק בארץ אשר יעשה טוב וכו'” וכל שכן שאר בני העולם, ואם כן אפילו לחם צר ומים לחץ אינו מגיע לו על פי מעשיו רק השם יתברך זן את העולם כולו בחסדו כאמור “נותן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו”. ואם ישים האדם אמת זו אל ליבו ויודע זאת בבירור, אזי טוב לו תמיד ויזכה לעשירות אמיתי כמו שאמרו רבותינו ז”ל “איזהו עשיר השמח בחלקו” כי ישמח תמיד בחלקו מאחר שיודע שהכל חסד גדול מהשם יתברך אפילו לחם צר ומים לחץ.
וע”י זה יזכה לעשירות ממש לכל הון דעלמא בבחינת “מאן דאיהו זעיר הוא רב” שמי שהוא קטן בעיניו ויש לו הסתפקות ומקבל הכל באהבה ובשמחה יזכה אחר כך לעושר וגדולה, כמו שכתוב “מקימי מעפר דל וכו’ להושיבי עם נדיבים” מקים מעפר דייקא, היינו מי שמשים עצמו כעפר. וגם לאחר מכן כשזוכה לעשירות ממש לכסף וזהב וחפצים הרבה אל ייפול ע”י זה לגאווה ולתאוות רק גם בעוצם עשירותו יחזיק עצמו לעני ויהיה שמח בחלקו תמיד.
לא כן הרשעים שהם בהיפך מכל זה כשהוא עני הוא בכעס על השם יתברך על עניותו וחסרונו ותיכף כשיש לו איזה ממון הוא משייך זו לעצמו ומלביש עצמו בדברים ומלבושים שאינם ראויים לו לפי ממונו וע”י זה חסר לו עתה יותר מבתחילה מאחר שהולך בגדולות ממנו ונמצא תמיד חייב ועיקר החוב הוא לתאוותו וע”י זה חייו מרים ומרורים תמיד עד שיש הרבה שבימי עשירותם חייהם מרורים יותר מימי עניותם כי ימצא שגם בתוקף עשירותם הם עניים גדולים כי תמיד חסר להם כפי התנהגותם והצטרכותם העצומים. ועל כן עיקר היופי והנוי של ישראל הוא העניות היינו שמחזיק עצמו לעני תמיד ושמח בכל מה שיש לו ואינו מתגאה כי יודע שהכל הוא בחסד חינם וברחמים מהשם יתברך."
דיבורים מחזקים מרבי נתן הנותנים לנו להתבונן על המציאות בצורה אמיתית ונכונה, כל מה שיש לנו, כל מה שזכינו לו, הכל הוא חסד חינם מהשם יתברך, הכל ניתן לנו בהשגחה פרטית ומדויקת לטובתנו האמיתית והנצחית. שום דבר לא מגיע לנו ואפילו צדיק גמור שכל מעשיו אמת וצדק, לא יכול לצאת ידי חובה כלפי השם יתברך על רגע אחד של חיים.
על כן עיקר השמחה שלנו צריכה לנבוע מנקודת מבט זו, מההתבוננות הזאת, ששום דבר לא מגיע לי ושום דבר אינו מובן מאליו, אנחנו עניים בזה העולם, וכל דבר קטן או גדול שיש לנו הכל זה מתנה מהשם יתברך, לא על פי מעשינו ולא שמגיע לנו, כאשר האדם מודע לכך הוא מהלל ומשבח ומודה להשם יתברך על כל דבר קטן וע"י זה הוא גם זוכה לשמוח בכל מה שיש לו, אם נזכור זאת תמיד נוכל להגיע לענווה אמיתית ושמחה שלימה.