בעניין זה של ביטחון והשתדלות בעניין הפרנסה צריך לדעת שאין דברים ברורים וקבועים, כי הכל הולך לפי מדרגת האדם ולפי תיקונו, ישנם כאלה שיעשו השתדלות יתרה והיא לא תעזור להם מאומה לעומת זאת אם לא יעשו פחות השתדלות ויתחזקו במידת הביטחון זה יועיל להם יותר לעניין הפרנסה. ויש גם להיפך שמצופה משמיים שהאדם יעשה יותר השתדלות כדי שיהיה לו כלים לקבל את השפע והפרנסה, על כן אי אפשר לדעת בברור כמה האדם צריך לעשות השתדלות ומתי להרפות.
אבל מה שכן אנחנו יכולים לדעת זה שבכל אופן אם האדם מתחזק בביטחון ובאמונה בהשם יתברך, שכל הפרנסה היא מאיתו יתברך, זה בוודאי מועיל, והראיה לכך אם הוא מחזיק במידה זאת של ביטחון ואמונה, זה שהוא לא דואג ולא עושה השתדלות מעבר לזמנו וכוחותיו ושמח במה שיש לו. על כן גם בשעת ההשתדלות הוא מחזיק במידת הביטחון והאמונה שבסופו של יום הקב"ה הוא זה שמחליט על התוצאות ועל מה שיצא מההשתדלות.
רבי נתן מברר את העניין טוב יותר בליקוטי הלכות, חושן ומשפט ב, הלכות פקדון ג' זה לשונו: "עניין הביטחון והשתדלות זאת אי אפשר להבין בשום אופן, כי באמת העיקר הוא הביטחון בהשם יתברך "כי לא ממוצא וממערב ולא ממדבר הרים כי אלוקים שופט זה ישפיל וזה ירים" ואף על פי כן צריך האדם לעסוק באיזה עסק ומו"מ להמשיך פרנסה כמו שנאמר "וברכך בכל אשר תעשה".
כי עיקר העסק שצריך לעסוק בעשיית המו"מ הוא בשביל בירור הניצוצות משבירת הכלים כידוע, ועל כן בהכרח שיעשה איזה עסק כדי לברר הניצוצות וע"י זה ימשיך פרנסה, אבל באמת העיקר הוא הביטחון בהשם יתברך, כי בירור הניצוצות והשפע מהקליפות, זה אינו תלוי בדעת האדם ואי אפשר לאדם לעשות שום פעולה וחכמה והשתדלות לזה, רק לבטוח בהשם יתברך לבד ולהאמין בו יתברך באמונה שלימה שהוא יתברך יזמין לו פרנסתו ברחמיו.
וזה בחינת "פן תאכל ושבעת ורם לבבך ושכחת וכו' וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" ותרגומו הוא ייתן לך עצה. כי באמת מי שיש לו מוח בקדקודו יכול להבין ולראות שכל הרווח של כל המו"מ, העיקר הוא ע"י העצה שנותן לו השם יתברך מה לסחור לקנות ולמכור בעיתו, כי אין האדם יודע במה משתכר, וכל זמן שאינו יודע העצה האמיתית מה לסחור בוודאי לא יועיל לו שום פעולה ועשייה, כי אדרבא יוכל להפסיד ע"י עשיית המו"מ כמו שאנו רואים בחוש שהרבה אנשים עובדים וסוחרים ואף על פי כן מפסידים ממון.
על כן העיקר הוא העצה הטובה שיזכה שיזמין לו השם יתברך לבד ואין זה תלוי בעשיית האדם כלל, רק אחר כך כשזוכה לעצה לדעת מה לסחור, צריך לעשות העסק שיזמין לו השם יתברך. כי העצה לידע מה לסחור שזה העיקר, זה אינו תלוי בעשיית האדם כלל רק בביטחון ואמונה לבד, ועל כן הזהירה התורה את האדם שלא יטעה את עצמו מאחר שרואה שהאדם צריך לעשות איזה עסק בשביל הפרנסה ויוכל לטעות ולומר ח"ו "כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה" היינו שח"ו יטעה שגם העצה של המו"מ, גם היא באה ע"י כוחו והשתדלותו וחכמתו.
כי כוחי זה בחינת עצה, מכיוון שיודע העצה מה לעשות ועדיין אינו עושה את הדבר, אזי הדבר עדיין בכח ואז צריך האדם לעשות את העסק ולהוציא את העצה מן מכח אל הפועל. אבל ידיעת העצה זה אינו תלוי בעשיית האדם כלל כי אם באמונה ובטחון בהשם יתברך לבד, ועל כן הזהירה התורה שלא יטעה שהכל תלוי בעשייתו והשתדלותו ח"ו כאילו העצה באה ממנו בעצמו ח"ו.
'ועוצם ידי' זה בחינת ההשתדלות וההתאמצות במעשה ידיו, כי באמת הכל מהשם יתברך לבד כמו שמסיים הפסוק "וזכרת את השם אלוקיך כי הוא הנותן לך כח לעשות חיל" כי צריכין לידע ולהאמין שהכל מהשם יתברך לבד, רק שהוא מחויב לעשות השתדלות וכלי לקבל השפע, אך העיקר הוא לבטוח בהשם ולדעת שגם העצה וגם הכח להשתדל הכל ממנו יתברך".
נמצא על פי דברי רבי נתן שעיקר ההצלחה והפרנסה תלויה בביטחון, כי עיקר ההצלחה במשא ומתן תלויה בעצה שנותן לו השם יתברך במה לסחור ואיך להתפרנס וכמובן לזכור שלא כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל כי הכל בברכת השם יתברך והכל ממנו יתברך וגם הכח והעצה הכל מאיתו יתברך, על כן יש לנו לשבח ולהודות תמיד לבורא עולם על כל החסד שעשה עימנו, עושה ועתיד לעשות.