צריך האדם תמיד להגביר כח המושך על כח המכריח ויזכור תמיד תכליתו וימשיך עצמו לשרשו העליון שזה בחינת כח המושך, ואפילו מה שמוכרח לעסוק בעסקי זה העולם, שזה בחינת כח המכריח, כגון לאכול ולשתות וכו', יהיה רק מחמת הכרח שמכריחים אותו לזה נגד רצונו, כי בוודאי הכרח לאדם לאכול ולשתות וכו' כי רצונו יתברך בקיום העולם.
ואז כשיתנהג כך ויעשה הכל על פי התורה, אזי יהיה ע"י זה תיקונים נפלאים, כי כל המלאכות שהאדם עושה בכל ימי החול, כולם הם בבחינת כח המכריח כי השם יתברך ברא הכל שיהיה נגמר ע"י האדם דוקא, כמו שנאמר "אשר ברא אלוקים לעשות" כי החיטים צריכים לטחון והמאכלים לבשל וכו', כי הכל נברא בשביל האדם, רק הכל צריך תיקון וגמר ע"י האדם.
וזה בחינת כלל כל המלאכות שהאדם צריך לעשות, והכל כדי לגמור הדבר, שיהיה ראוי אל האדם שבשבילו נברא הכל. וכשהאדם עושה הפעולה והמלאכה לגמור ולתקן איזה דבר של הבריאה, בזה הוא ממשיך חיות חדשה לאותו הדבר, כגון המאכלים שקודם תיקונם ובישולם היה מר ולא היה ראויים לאדם וע"י שמתקנם ומבשלם ממשיך בהם טעמם הראוי.
וזה הטעם נמשך מלמעלה מהשם יתברך שהוא שורש הכל, רק שברא המאכלים באופן זה שלא ימשיך בהם טעמם הטוב עד שיעסוק בהם האדם בתיקונם ובישולם, שהוא דוקא ימשיך בהם עיקר חיותם שהוא טעמם הטוב.
וכן בכל הדברים שבעולם, שכשנגמר תיקונם ע"י האדם, נמשך בו חיות נוסף שגומר ומתקן הדבר בשלמותו. וזה החיות שמושך האדם מלמעלה לתוך הדבר שגומרו ומתקנו ע"י אומנותו ומלאכתו, זה החיות למטה נמשך ע"י כח המכריח, כי זה החיות הנוסף שממשיך האדם, שהוא עיקר גמר שלמותו, נמשך רק בבחינת כח המכריח שמכריחים את החיות שיומשך למטה נגד רצונו וטבעו שהוא רק להימשך למעלה אל שורשו. אבל כוונת השם יתברך לטובה, כדי שע"י זה דוקא יהיה נגמר האומנות והתיקון ע"י האדם.
ועל כן צריך האדם לכוון בכל מעשיו ומלאכתו ועסקיו שיהיה כל כוונתו לשם שמים, כמו שנאמר "בכל דרכיך דעהו" וכן אמרו רז"ל "וכל מעשיך יהיו לשם שמים" שיכוון בכל עסקיו ומלאכתו שמכוון לגמר הדבר, שע"י זה יחזור ויומשך לשורשו ביתר שאת, ועיקר כל המלאכות הם בשביל אכילת האדם שהוא עיקר קיום האדם וחיותו, כמו שנאמר "כל עמל אדם לפיהו".
כי עיקר חיבור הגוף והנפש שהם בחינת 'כח המכריח' ו'כח המושך', עיקר חיבורם הוא ע"י אכילה, שע"י אכילת האדם מכריח הגוף את החיות שהיא הנפש שתתקיים באדם. אבל צריך שתהייה כוונתו לשמים, שמכריח הנפש לאכול ולהתקיים בגופו ע"י זה. והכל בשביל שיזכה ע"י כח האכילה להודות ולהלל לשמו יתברך ולעבוד אותו יתברך כראוי, שע"י זה יחזור ויומשך לשורשו ביתר שאת ויהיה נגמר כוונות הבריאה ע"י זה דוקא.
וזה צריך שיכוון האדם בכל מעשיו ומלאכתו, שהכל יהיה בשביל התכלית שהיא לחזור ולמשוך ולהיכלל בשורשו. אבל כבר מבואר שבכל המלאכות נאחזת הס"א מחטא האדם הראשון וצריכים יגיעות ובירורים גדולים, וכל מה שהמלאכה רחוקה ביותר מן התכלית, שם צריכים בירור יותר, כי שם נאחזת הס"א ביותר מחמת הריחוק מן התכלית, על כן מתגבר שם כח המכריח ביותר מחמת שרחוק הרבה עדיין מבחינת כח המושך, כי עיקר כח המושך מתגבר ביותר כשבא הדבר אל תכליתו. ועל כן צריך האדם לכוון בכל מעשיו שהכל יהיה בשביל התכלית וע"י זה הוא מברר את הברורים ומעלה הכל לשורשו.