וכלל הדברים שהאדם צריך להרגיל את עצמו להודות ולהלל להשם יתברך תמיד בכל מה שעובר עליו כמו שנאמר "בהשם אהלל דבר באלוקים אהלל דבר" 'בין בטיבו בין בעקו' ח"ו. וזה עצה טובה ונפלאה ואפילו כשהאדם נתרחק מהשם יתברך כמו שנתרחק וגם בעסקי העולם הזה צר לו מאוד בפרנסה ובנים וכו' כאשר מצוי ברוב העולם, צריך אז דוקא לבקש ולמצוא הרחבה בתוך מצוקות הצרה וגם להזכיר לעצמו את כל הטובות והנפלאות שכבר עשה השם יתברך עמו.
והעיקר מה שלא עשני גוי והבדילנו מן התועים וכו', ולזכור שלא יישאר ממנו ומשום אדם כלום, רק מה שחטף בזה העולם איזה טוב מקדושת ישראל ורק זה חלקו מכל עמלו. ועל כן צריך כל אחד אפילו הגרוע שבגרועים לשמוח בזה מאוד וימלא פיו תהילתו וכו' כל היום להודות ולהלל ולשבח את יוצר בראשית.
ומאחר שיהיה רגיל בזה, בוודאי יחטוף בכל יום איזה הלכות תורה שהם דעתו יתברך ומצוות שהם אחדותו יתברך, עד שסוף כל סוף בוודאי יזכה לתכליתו הטובה, שהוא שעשוע עולם הבא, שהוא להודות ולהלל אותו יתברך לעולמי עד ולנצח נצחים.
וזה בחינת מה שאמרו רז"ל "מי האיש החכם ויבן את זאת ואשר דבר פי השם אליו ויגידה על מה אבדה הארץ נצתה כמדבר מבלי עובר, ויאמר השם על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה" ופירשו שם שלא ברכו בתורה תחילה.
והדברים תמוהים כאשר התפלאו על זה כל המפרשים ובפרט מה שאמרו שם, דבר זה נשאל לחכמים ולנביאים ולא פירשוהו, עד שפירשו הקב"ה בעצמו. והוא פלא, מה קול הרעש הזה, מי לא ידע כל זה שחורבן בית המקדש היה על שעברו על התורה והלא כל התורה מלאה מזה, כי כבר התרה אותם משה רבינו ע"ה בעצמו "אם בחוקותי תלכו וכו' ואם לא תשמעו וכו'" וכן במקומות הרבה אין מספר אמר להם שאם יעברו על התורה ואבדו מעל הארץ וכו'. וכן כל הנביאים התרו בהם על זה ומה זה שעתה נשאל לכולם על מה אבדה הארץ ולא יכלו לפרשו עד שהשם יתברך בעצמו פירשו "על עזבם את תורתי וכו'" והעיקר שלא הלכו בה, שלא בירכו בתורה תחילה שנראה שזה העוון שלא ברכו בתורה תחילה גדול מהכל והוא פלא.
אך עיקר הדבר שהשם יתברך שאל לחכמים ולנביאים, שיבינו היטב זאת ויגידו על מה אבדה הארץ באופן שיגיע לנו טובה מזה, שנבין ע"י זה עצות טובות איך לזכות להתחיל לתקן הקלקולים שגרמו לנו חורבן בית המקדש, ועל כן לא יכלו לפרשו, כי זה עמוק מאוד מאוד עמוק עמוק מי ימצאנו.
עד שפירשו הקב"ה בעצמו "על עזבם את תורתי ולא שמעו בקולי ולא הלכו בה" היינו שאף על פי שכבר עברו על עבירות חמורות מאוד עבודה זרה וכו', אף על פי כן בפנימיות לבם היה לבם עדיין בוער להשם יתברך, כי "מים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה" שבין ישראל לאביהם שבשמיים "ונהרות לא ישטפוה". ועל כן היו צריכים להתגבר על כל פנים לחטוף איזה הלכות וללמוד איזה מעט בכל יום והם עזבו תורתי לגמרי, ולא עוד אלא "ולא שמעו בקולי" שמיעה 'בליבא תליא', היינו שעל כל פנים היו מחויבים לשמוע ולדבק עצמם בקול השם הקורא בקול גדול בלב האדם בכל יום ויום ובכל עת שישוב האדם אליו. וצריך כל אדם להטות לבו לשמוע בקול השם, שעל כל פנים יהיו לו רצונות חזקים וכיסופים גדולים להשם יתברך שזה יקר מאד.
והעיקר "ולא הלכו בה" שלא ברכו בתורה תחילה, כי בוודאי לא נפלו בפעם אחת לנפילות כאלה לעבור על דת לגמרי ולפרוק עול כמו שהיה אז בעת החורבן, ובוודאי בתחילה עסקו בתורה קצת, רק שלא ברכו בתורה תחילה, דהיינו שלא נתנו ליבם לשמוח בתורה ולברך ולהודות ולהלל להשם יתברך בכל עת על החסד הנפלא והנורא הזה שעשה עמנו אשר בחר בנו מכל העמים ונתן לנו את תורתו חמדה גנוזה אשר היא חיינו וכו' וזה כל תקוותנו לנצח.
וזה עיקר ברכת התורה, לשמוח בכל עוז בנעימת חלקינו וגורלנו, וצריך כל אחד אפילו אם נפל ונתרחק כמו שהוא, אף על פי כן הוא צריך להיות רגיל בתודה והודאה להודות על מעט דמעט הנקודות טובות שיש בו עדיין וע"י זה יזכה לצאת מכל הצרות ולהתקרב להשם יתברך.
וזה "ולא הלכו בה" כי זה הילוך ודרך נפלאה מאוד להתקרב ולהרים עצמו להשם יתברך מכל מיני נפילות וירידות שבעולם עד אין קץ ותכלית, ואם היו הולכים בדרך זאת בוודאי לא היו נופלים כל כך ולא היה להם צרות כאלו.
ועתה כל תקוותנו לשוב לארצנו ולבית מקדשנו הוא ע"י זה. אבל קשה מאוד, כי הבעל דבר אורב מאוד מאוד ומתפשט לאורך ולרוחב "והכל חפצים ליראה את שמך" ואף על פי כן רובם רחוקים מאוד מדרכי התשובה. ובעיקר מחמת שאינם משימים אל לב לשמוח במעט טוב שבהם כי העצבות ומרה שחורה מזיקים ביותר מהכל, וכמו שנאמר "תחת אשר לא עבדת את השם אלוקיך בשמחה ובטוב לבב" שעיקר החורבן וכל הצרות ר"ל, כולם מחמת שלא עבדוהו יתברך בשמחה.