וזה בחינת המשפט של ראש השנה, שכל אדם נכנס לפניו יתברך לדין ומשפט, כמו שנאמר "כל באי עולם עוברים לפניו כבני מרון" וסיים שם התנא "וכולם נסקרים בסקירה אחד, שנאמר היוצר יחד ליבם וכו'". והעניין תמוה, לכאורה מאחר שכולם נסקרים בסקירה אחת, כי השם יתברך כל יכול ויודע הרבה בידיעה אחת, מה שאי אפשר לשכל אנושי להשיג, אם כן גם בתחילה למה נכנסים אחד אחד כבני מרון? והלא הוא יודע את מעשה כל אחד בידיעה אחת, והיה יכול לשופטם גם בתחילת הדין כמו בסוף, שכולם נסקרים בסקירה אחת.
אך עיקר המשפט הוא אמת, כי משפטו אמת, ואפילו במשפט שלמטה עיקר מצות המשפט הוא לשפוט אמת, להציל העשוק והנגזל, שבא עליו חברו לגוזלו בעולה ושקר, לעשות בהם משפט אמת, כמו שנאמר "אמת ומשפט שלום שפטו". רק בבני אדם יש שופטים שמטים המשפט בשקר, שהם מחריבים העולם, כמו שאמרו רז"ל "על שלשה דברים העולם עומד, על הדין ועל האמת ועל השלום".
אבל הוא יתברך משפטו אמת תמיד, כי עיקר כוונתו יתברך לדון ולשפוט את העולם במשפטיו הישרים והאמתיים, באופן שיבוא כל אחד אל התכלית הטוב הנצחי, שהוא להיכלל בו יתברך, שיהיה נכלל 'אחר הבריאה' ב'קודם הבריאה', שזה עיקר התכלית הטובה שבשביל זה נברא הכל, ובזה תלוי כל התורה, כי ע"י כל מצוה ועבודה נכללים בו יתברך, ולהיפך ע"י כל עבירה ופגם נתרחקים ועושים פירוד בין 'קודם הבריאה' ל'אחר הבריאה'.
כי כל התורה היא בחינת אמת, כמו שנאמר "תורת אמת" וע"י האמת נמשכת השגחתו יתברך, כי עיקר המשכת השגחה שלימה הוא ע"י התורה. ועל זה דנים את האדם בראש השנה וכן ביום הדין הגדול, שפוסקים עליו המשפט, שכר או עונש כפי מעשיו, באופן שיוכל סוף כל סוף להיכלל ב'קודם הבריאה', שזה תכליתו.
כי כל העונשים ר"ל שהשם יתברך מעניש במשפטיו הישרים, עיקר העונש ר"ל הוא רק בשביל זיכוך, כדי שיזדכך ע"י העונש הזה, כדי שיוכל בסוף להיכלל במקום שצריך להיכלל, כפי מעשיו וכפי מה שישאר ממנו אחר הזיכוך. ולהיפך הצדיק מקבל שכר ועונג ומתענג על השם ועולה בכל פעם מדרגא לדרגא וממעלה למעלה, עד שנכלל בשלמות בכל קומתו, למעלה למעלה, עד תחילת שורש הכל, שהוא בחינת 'קודם הבריאה' אשרי לו. אבל על כל פנים, הכל כאשר לכל, צריכים לחזור ולהיכלל למעלה בקודם הבריאה, רק אף על פי כן יהיה חילוק גדול אפילו בין הצדיקים גמורים, כל אחד כפי מעלתו, מכל שכן בין צדיק לבינוני ומכל שכן בין צדיק לרשע ואפילו ברשעים עצמם יהיה חילוק גדול בין כל אחד ואחד.
ובשביל זה העיקר הוא המשפט של ראש השנה, כי משפטו אמת וע"י אמיתת משפטו יוכל להיכלל בבחינת 'קודם הבריאה', זה ע"י עשירות וזה ע"י עניות, זה ע"י שנגזר עליו לחיות וזה ע"י מיתה, וכן בשאר המשפטים, כי משפטיו יתברך עמקו מאוד, וגוזר משפט על כל אחד בראש השנה באופן שיהיה לו בחירה כפי מדרגתו.
והשם יתברך צופה ומביט עד הסוף האחרון ואפילו עד סוף כל הדורות וחושב מחשבות לבל ידח ממנו נידח, ונותן משפט על כל אחד באופן שאיך שיהיה איך שיתנהג, ישוב לבסוף ל'קודם הבריאה'. אך הרשע אם יחזיק במעשיו ולא ישוב יצטרך לעונשים קשים ומרים מאוד ולגלגולים רבים, לבסוף לא ישאר ממנו כי אם איזה 'נקודה בעלמא', עד שיש שיכלו לגמרי בסוף ולא ידעו מהטוב האמתי כלל, אבל על כל פנים הכל צריכים לחזור לקודם הבריאה ואז יראו החילוק שבין צדיק לרשע וכו'.
ועל כן בעת שנכנסים למשפט, כל אחד עובר לפניו בפני עצמו, כבני מרון כמו שאמרו רז"ל, כי השם יתברך דן את כל אחד ברחמיו כפי מעשיו שבחר לו, וכל בחירתו הייתה ע"י השינויים הרבים שנעשו 'אחר הבריאה' אחר שיצאה הבריאה מכח אל הפועל שהתחיל הריבוי, וע"י זה עיקר הבחירה כנ"ל, ועיקר חיקור הדין שלמעלה ביום הדין, כי השם יתברך דן ברחמיו כל אחד כפי מקומו, ויודע באיזה שינוי דעה נפל ע"י הריבוי של 'אחר הבריאה' הנ"ל, שע"י זה בא למעשיו, וכמו כן הוא שופט אותו בצדק ואמת. ועל כן בהכרח שיעברו לפניו כל אחד בפני עצמו, שזה בחינת ריבוי ושינויים, שזה בחינת יציאת הבריאה מכח אל הפועל שהתחיל הריבוי והשינויים וכו' שמשם כל מעשה האדם וכמו כן הוא חיקור דינו ומשפטו וכנ"ל.
אבל כשהשם יתברך מוציא גמר משפטו, ועיקר המשפט הוא אמת, כדי שע"י משפט האמת ישוב בסוף לשרשו ל'קודם הבריאה' וכנ"ל, על כן בגמר המשפט כולם נסקרים בסקירה אחת, שכולל כולם יחד, כי זה עיקר המשפט אמת, שישוב הכל לשרשו ל'קודם הבריאה' ששם כולו אחד כנ"ל, רק אף על פי כן יהיה חילוק עצום בין כל אחד ואחד כפי מעשיו, רק שאי אפשר להבין זאת וכנ"ל והבן היטב.
וכל ימי חיי האדם יש לו בחירה, וזה עיקר המשפט של ראש השנה שגוזרים עליו שיתנהג עמו בשנה הזאת באופן שיהיה לו בחירה כרצונו, שיוכל לזכור ולהבין ע"י מה שיתנהג עמו, אם לטוב אם להיפך ח"ו, איך לשוב להשם יתברך, אם ישים ליבו אל תכליתו הנצחי.
ועל זה צריך לשים כל מגמתו בכל השנה כולה, בפרט בתחילת השנה בעשרת ימי תשובה ובפרט בראש השנה, שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, ועיקר התיקון הוא אמת, שצריך להאמין בהאמת שהכל אחד. כי צריכים להאמין בהשגחתו יתברך בפרטיות, שהוא יתברך צופה ומביט ומשגיח על כל אחד ואחד בפרטיות, כפי מקומו ושעתו ועניינו, וע"י ההשגחה הכל אחד, 'אחר הבריאה' כמו 'קודם הבריאה' כנ"ל. וע"י זה יכול לדבק את עצמו להשם יתברך ולהיות נכלל בו יתברך מכל מקום שהוא, בבחינת "פליאה דעת ממני נשגבה לא אוכל לה וגו' ואנה מפניך אברח" שדוד המלך מתמיה, שאי אפשר להבין איך יצאה הבריאה מכל אל הפועל ונעשה ריבוי, שע"י זה נעשה התרחקות ח"ו, שהיא בחינת בריחה, שבורחים מהשם יתברך ח"ו.
אבל באמת "אנה מפניך אברח" כי אני מאמין בהאמת שהכל אחד, כמו שסיים "אם אסק שמים שם אתה ואציעה שאול הנך וכו' אשא כנפי שחר וכו' גם שם ידך תנחני וכו'" עד שחזר וסיים "אודך על כי נוראות נפליתי, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד" כי באמת אני מאמין בהשגחה, שהכל אחד עתה כמו בתחילה, קודם הבריאה, רק שזה פליאה דעת נשגבה וכו' בחינת "נוראות נפליתי נפלאים וכו'" איך מתקיים העולם ואיך יצאה הבריאה מכח אל הפועל, ואסור לחקור בזה כלל. אבל על כל פנים אני מאמין בהאמת, בהשגחתו יתברך, שעיניו יתברך צופות בכל מקום, בחינת "אם אסק שמים וכו' ואציע שאול וכו'" וכמו שנאמר "בכל מקום עיני השם צופות טובים ורעים וכו'" ועל כן "אנה מפניך אברח" כי הכל אחד בחינת "כולו טוב כולו אחד" וע"י זה אני אוחז עצמי בהשם יתברך תמיד. כי נפשי יודעת מאוד האמת, אף על פי שאי אפשר להבין כל זה, כמו שאמר בעצמו "נוראות נפליתי, נפלאים מעשיך ונפשי יודעת מאוד" וביותר צריך לשים לב לזה בראש השנה, שהוא יום ראשון לעשרת ימי תשובה, יום תחילת מעשיו וכנ"ל, וע"י זה יצא משפטו לאור לטוב, כי ע"י זה עיקר התיקון, וכל זה זוכים ע"י שבאים אז לצדיקי האמת וכנ"ל.
וזה שאמר "אנה אלך מרוחך ואנה מפניך אברח" כי תחילת יציאת הבריאה מכח אל הפועל זה בחינת הליכה, כי עדין לא נתרחקה הרבה הבריאה מ'קודם הבריאה' ועל כן הוא בחינת הליכה, כמו אחד שהתחיל לילך מחברו, שעדיין אינו רחוק ממנו. אבל אחר כך נשתלשלה הבריאה יותר ויותר ונתרחקה מ'קודם הבריאה' ואז נתרבה אחיזת השקר יותר, שע"י זה עיקר הריחוק כנ"ל.
וזה בחינת בריחה, שע"י זה מתרחקים יותר ויותר, וכל ההתרחקות של הרחוקים מהשם יתברך נמשך מבחינת כפירות, שמשם עיקר כח היצר הרע, ועיקר היצר הרע שהוא בחינת כפירות נמשך רק מבחינה הנ"ל, כי מחמת שזה אי אפשר להבין בשכל אנושי כלל, על כן נתעו ונבוכו התועים עד שנתרחקו כמו שנתרחקו.
אבל דוד המלך שמדתו אמונה ומלכות, כמו שנאמר "ואמונתי וחסדי עמו" מתמיה ואומר, שבאמת איני יכול להבין "אנה אלך מרוחך", איך יצאתי מכח אל הפועל בתחילת הבריאה, שהיא בחינת הליכה, כי בודאי אי אפשר להבין זאת, רק אני מאמין באמונה שלימה שהכל מהשם יתברך, כי הוא בנפלאותיו ברא הכל והוציא הכל מכח אל הפועל, וגם עתה הוא משגיח על הכל בהשגחה פרטית.
ועל כן "אנה מפניך אברח" כי בודאי אי אפשר לברוח מפניך, כי אני מאמין שהכל אחד, אף על פי שאי אפשר להבין זאת, אך מאחר שאני מאמין שפני השגחתו צופים בכל העולם, מראש ועד סוף, ו'אחר הבריאה' הוא כמו 'קודם הבריאה' על כן "פליאה דעת ממני נשגבה וכו'".
וכל זה בחינת ראש השנה, שאז נמשכת השגחתו יתברך ביותר, כמו שנאמר "עיני השם אלוקיך בה מראשית השנה ועד אחרית שנה" כי המשפט של ראש השנה זה בחינת השגחה, שאנו מאמינים שכל מה שמתנהג עם האדם בכל השנה, הכל בהשגחתו יתברך, כפי המשפט שנגזר עליו בראש השנה. וזה עיקר בחינת ראש השנה, להמשיך על עצמו אמונת השגחתו יתברך, שזה זוכים ע"י שממשיכים עצמו אל נקודת האמת, שהוא צדיק האמת, וע"י זה נכלל הכל באחד, שזה עיקר תיקון התשובה.