אחד הדברים החשובים והנצרכים ביותר בחיי האדם בכלל ובעבודת השם בפרט הוא עניין ההתחדשות, שעל זה שם רבינו הקדוש את הדגש מאוד ודורש מכל המקורבים אליו ומכל מי שחפץ בחיים אמיתיים, שלא יזדקן במעשיו ויתחיל בכל פעם התחלה חדשה, ואפילו אם עבר מה שעבר ועשה מה שעשה יתחיל בכל פעם התחלה חדשה, כאילו לא היה לו את זה היום ואת זה הרגע מעולם. רבינו בעצמו העיד ואמר שהיה לו בכל יום ויום כמה וכמה פעמים שהיה מתחיל מחדש. כמו כן רבי נתן בעצמו כתב במכתבים מעלים לתרופה שעל האדם להסתכל ולראות בכל יום כאילו היום הוא נולד מחדש ואין לו בעולם אלא את אותו היום בלבד.
השם יתברך מחדש בכל יום מעשה בראשית ובכל רגע ורגע נעשים דברים חדשים ונפלאות חדשות בעולם, מה שלא היה מעולם. בנוסף השם יתברך מחייה ומהווה את כל המציאות כולה בכל רגע ממש, כמו כן גם את האדם הקב"ה מחדש ומקיים בכל רגע ממש ונותן לו חיות וחיים חדשים, על כן אנו צריכים לתת דעתנו בזה היטב ולחיות על פי זה, שבכל רגע ממש נדע ונרגיש שאנחנו בריה חדשה לגמרי.
כך כותב רבי נתן במכתבים שלו עלים לתרופה: "בכל יום עליך לראות את עצמך כאילו נולדת בדיוק ביום זה. עליך להרגיש כאילו אין לך בעולם הזה אלא את אותו היום בלבד. אל תעמיס על עצמך את נטל המחשבה על העבר או העתיד. אפילו אתה טרוד בעסקים ודואג לפרנסתך- ודברים אלה קשורים בהחלט לעתיד- עליך לדאוג בעיקר להיום. שהרי מי יודע מה ילד יום ומי יודע מה יביא המחר".
עיקר המשא שהאדם שמכביד על האדם ומונע ממנו להתחיל בכל פעם מחדש הוא מהסיבה שהוא נושא על עצמו את נטל העבר או דאגות העתיד. רבי נתן נותן לנו עצה פשוטה, היום נולדתי, אין לי שום דבר בעולם חוץ מהיום הזה שאני נמצא פה, כי בוודאי העבר כבר איננו וגם העתיד לא נודע על כן כל מה שיש לנו זה את היום הזה והרגע הזה שבו עלינו להתמקד.
כמו כן בעבודת השם יתברך צריך האדם בכל עת להתחדש כפי שכותב רבי נתן במכתב מ"ג בעלים לתרופה: "חייב האדם לחדש בכל יום תמיד את אמונתו בהשם ואת ערגתו אליו. בעוד אנו ירשנו את אמונתנו מאבותינו ועיקר אמונתנו הוא לסמוך עליהם וללכת בדרכם, בכל זאת חייב אדם לחדש בכל יום את אמונתו. על אמונה זו לחדור אל תוך ליבו ונשמתו ולהרחיב את מודעותו כל יום מחדש, ככתוב "והיו הדברים האלה אשר אנוכי מצווך היום על לבבך" מעירים רז"ל: "ראה אותם כחדשים בכל יום, ואל תראה אותם כגזרה ישנה אשר איש אינו מחשיבה" ולא מקרה הוא, שפסוק זה מופיע בקטע אשר פתיחתו "שמע ישראל, השם אלוקינו השם אחד" שהרי אמונתנו האל אחד היא היסוד של כל התורה כולה, ובדיוק אמונה זו היא החייבת להתחדש בתוכנו בכל יום תמיד".
אם נדייק בדברי רבי נתן נראה שעיקר התחדשות היא ההתחדשות בדעת ובאמונה, מה שידעתי והבנתי אתמול זה לא מה שאני יודע ומבין היום, האמונה שהשגתי בעבר איננה האמונה שאני אוחז בה כעת. כמובן האמונה בכלליות אינה משתנה האמונה בהשם יתברך, האמונה בצדיקים, האמונה בתורה הקדושה, אך גם האמונה הזאת צריכה חיזוק והתחדשות בכל פעם, כי היצר הרע תמיד מתגבר ומתחדש להפיל את האדם בהרגלים ובזיקנה, על כן האדם צריך להתחדש כנגדו, לחשוב כאילו היום הוא מתחיל לעבוד את השם יתברך. כמו כן עיקר ההתחדשות באמונה צריך להיות באופן פרטי, כי היום אני יכול להכיר את השם יתברך והנהגתו כמו שלא הכרתי אותו מעולם, היום אני יכול להבין את התורה ואת העצות של הצדיקים כפי שלא הבנתי מעולם. על כן האמונה שלי צריכה להתחדש כפי הדעת שקניתי עכשיו, כמו כן בגדולת הצדיקים וידיעת התורה הקדושה, רבינו אומר שבתחילה האדם צריך להאמין בדבר מסוים ולאחר מכן יזכה להבין אותו בשכל, על כן כל אדם הרוצה לקנות דעת חדשה ואמונה אמיתית, צריך להתחדש בכל עת באמונה.
כדי להחדיר את האמונה אל הדעת, אל השכל הנקנה, צריך האדם לעבור את הדברים בחיים עצמם וכן לעשות עבודה של התבוננות והשקעת המחשבה במה שהוא מאמין ויודע ובעיקר להוריד זאת אל המעשים כמו שכתוב "וידע היום והשבות אל לבבך" שעיקר הדעת שלי תחדור אל הלב וממנה אל המעשים, כאשר האדם יעסוק בזה בהתמדה ויזכה לחיות על פי האמונה הזאת, בסופו של דבר היא תרד אל הדעת, המעשים ואל החיים עצמם.
עניין ההתחדשות נצרך מאוד לכל אדם, כל אחד מאיתנו עובר בעולם הזה מה שעובר ולפעמים אנחנו נופלים בדעת שיש ביכולתנו להתחיל מחדש, כמו כן קשה מאוד לצאת מהרגלים ותאוות, על כן האדם יכול ליפול מהאמונה שהוא יכול להתחיל מחדש ולהשתנות, אך תמיד יש לזכור שהשם יתברך אין לו קץ ותכלית ולא נפלא ממנו דבר והוא יכול לעשות נפלאות ולחדש גם אותי, בכל עניין ומצב, גם אם הכל נראה סגור ומסוגר, אם רק ארצה בכך באמת ואתפלל על כך.
אנחנו יכולים לראות, במיוחד אלו שזכו להתקרב לרבינו הקדוש, שהדברים אף פעם לא זורמים לנו על מי מנוחות, לפעמים עליות לפעמים ירידות, פעם אני מרגיש בעננים, פעם בשאול תחתיות, לפעמים צדיק ולפעמים רשע, פשוט אין מנוחה. זה עיקר העניין שאנו עוסקים בו, אצל רבינו ואצל השם יתברך לא חשוב כל כך לאיזה מדרגה הגעת או כמה זכית לקיים את התורה והמצוות, כמובן שיש לזה חשיבות בלי סוף, אבל מעבר לזה אצל השם יתברך ואצל הצדיק האמת חשוב כמה פעמים התחלת מחדש, כמה פעמים כמעט התייאשת וקמת, כמה לא ויתרת, זה מעיד על אמונה, זה מעיד על נאמנות, זה קשר אמיתי ונצחי, שהאדם לא משנה מה עובר עליו הוא קם, ממשיך ומתחיל בכל פעם מחדש.
זה כל העניין של מה שעובר על כל אחד מאיתנו בחיים עצמם ובעבודת השם בעיקר, רבינו לא נותן לנו ליפול לשינה, זה אחד הדברים היקרים והחשובים אצל צדיק האמת, לא משנה מה קורה איתך, העיקר שלא תירדם ולא תזדקן בהרגלים, אל תחשוב שכבר הגעת לתכלית ואל תעבוד את השם יתברך כמצוות אנשים מלומדה.
את זה אנחנו יכולים ללמוד מסיפור המעשה מאבדת בת מלך, שהמשנה למלכות שיוצא לחפש את בת המלך הוא מוצא אותה בארמון של הלא טוב ושואל אותה כיצד אני יכול להוציא אותך מכאן, אז היא נותנת לו את העצה העיקרית שבעצם רבינו נותן לנו להתבודד ולהתחזק ברצונות וכיסופים, כמו כן לא לאכול מהתפוח ולא לשתות מהיין, אנחנו רואים שהמשנה למלכות לא הצליח בהתחלה במשימה כי בפעם הראשונה הוא אכל מהתפוח ונפל לשינה ובפעם השנייה טעם מהיין וגם נפל לשינה מרובה מאוד.
שני הסיבות הנ"ל שהם בחינת התפוח והיין הם הגורמים העיקרים לנפילה של האדם לשינה ולזיקנה, התפוח מסמל את התאוות של העולם הזה, כאשר האדם מורגל כבר בתאוות שלו, קשה מאוד להוציאו משם והוא פשוט יכול ליפול לשינה רוחנית ולא לחשוב כלל על התכלית. כמו כן גם ביין אפשר להשתכר וליפול לזקנה, היין מסמל את התורה, אם כל עניינו של האדם זה רק להתענג על החכמה שבתורה או לרדוף אחרי הסיפוק וההנאה שבעבודת השם אזי בנקל הוא יכול ליפול לשינה רוחנית ולאבד את הקשר האמיתי עם השם יתברך.